הי יריב,
תפיסה ישירה לפי מה שהבנתי וראיתי לא קשורה להיווכחות חד משמעית ובלתי ניתנת לערעור מדעי בקיומו של משהו.
נגיד יש משהו "פנימי" שעולה בך, כמו רגש.
נגיד אתה מתרגש. או נבוך.
אז באותו רגע אתה נפתר מכל מה שאתה יודע לרגע, על מבוכה, על רגשות, על עצמך, ואתה רק שם, בצורה ישירה, עם המבוכה.
אתה רואה מה יש שם, אבל בלי התפיסות המוקדמות. גם בלי לנתח את הרגש הזה או לנסות לשנות אותו.
או נגיד, קח תפוח.
עכשיו תסתכל עליו. הוא תפוח.
עכשיו תשכח מה זה תפוח. תשכח מה זה "אתה", או מה זה "להתבונן".
עכשיו תסתכל. תראה מה יש שם.
זה לא התבוננות שבה השכל מקבל איזו אינפורמציה חד משמעית שאחריה תוכל להגיד "אין ספק שראיתי תפוח והוא קיים בנפרד ממני". או כל מסקנה שכלתנית אחרת.
הכוונה יותר למה שכינה כאן תומר "ראייה אינטואיטיבית", או ראיה בלתי אמצעית.
וכשאני אומרת "ראיה של העולם" זה לא אומר שאני מקבלת הוכחה לקיום העולם, אלא בפשטות, מה שנחשב העולם.
זה נשמע טריויאלי, אבל זה לא, כי לגבי רוב הנושאים שמעסיקים אותנו בעולם או בעצמנו אנו חושבים, מנסים להבין, לנתח, לעשות משהו….כלומר אנו תופסים אותם דרך פילטרים.
כנ"ל לגבי נושא "אלוהים"
מה שקרישנמורטי שואל זה בערך- מה קורה אם לרגע נהיה עם העולם ועם עצמנו נטו, בלי "אמצעי המניעה" של המחשבה והזכירה. אם לרגע נתפשט מכל אלה….והתשובה שלו היא…אהבה.
אהבתיאהבתי