לייבוביץ לא היה חולק עליך…לדוגמא התפעמות נפשו ממריל סטריפ או האמירה שהיטלר היה אדם מוסרי…מביעות את דעתו, שהיופי, קיים, הוא חלק מאותה נפש-פסיכי-אישיות של האדם. למעשה, הוודאות שלי כי אני רוצה לכתוב לך עתה היא הרבה יותר מוחשית מכך שישנו אתה 'אמיתי-קיים' בעולם…
הבעיה היחידה שאותו רצון אישי אינו ניתן להגדרה, אני לא יכול פשוט להסביר אותו, למבן אותו.
אני סבור שהאמירה של לייבוביץ, עוזרת לנו בהבחנות, והתמודדות עם שאלות, היא מציבה אותנו אל מול הבדידות הקיומית (ולאו דווקא המלנכולית…אם כי לפעמים גם, למה לא…).
אם מישהו שמח ממשהו זה נפלא. אבל זה גם בודד, אין מי שיגיד זה נכון או לא. אם הוא רוצה לעשות עם זה פעולה, ההבנה של בדידותו תחדד את החופש לדעתי, ותמעיט את ההתקרבנות. בנוסף, אם הוא יבדוק את אמיתות רצונו, הוא יכול לבחון האם רצונותיו מתנגשים ואם כן איזה רצון הוא רוצה להעדיף, ובמידה שימצא עניין בכך, הוא יכול לעקוב אחר הרצון המועדף.
בנוגע לאל – עכשיו אתה עולה עוד מדרגה. התמונה היפה, היא תגובה שלי למופע בעולם, האהבה שלי גם. לעומת זאת האלוהות אינה. היא דרגה לא לחלוטין ברורה. שהרי הוא פרשנות לתופעה מסויימת, אם אנו סבורים שהאל הוא אימננטי, או מהלך שך התבונה אם אחרת, אבל אז אין יכולת לאמר עליו כלום, אלא אם כן אני מקים שיטה של מציאות כפולה, על טבעית, המרשה ליחידי סגולה לראות מאחורי הפרגוד.
אהבתיאהבתי