יריב,
נכון שהיופי או האהבה קשים לניתוח אנליטי ולכן להגדרה, אבל זה כמובן לא הופך אותם לפחות אמיתיים. אני שותף לדאגתך שהפנייה למקורות חוויתיים של אמת משאירה אותנו בודדים, כי התקשורת שמאפשרת הרציונליות אובדת, אבל שוב, הבעיה הזאת לא הופכת מקורות חוויתיים של ידע לבטלים לחלוטין.
אני חושב שאפשר לדעת משהו מאוד מרכזי וחשוב על העולם שלא באמצעות השכל האנליטי. ניתן לדעת את אחדותו ואת חיוניותו של העולם. הידיעה הזאת מושגת על ידי התבוננות אינטואיטיבית, כלומר שהיא ברמה ראשונית יותר ובלתי-דסקורסיבית של התודעה. לרוב אנחנו לא במגע עם הרמה הזאת בדיוק בגלל שאנחנו שבויים באנליזה של המציאות על ידי המחשבה.
לגבי האלוהות, היא לדעתי בוודאי אימננטית, וכאן שוב אני וליבוביץ חיים בעולמות נפרדים. מכיוון שהיא אימננטית, אפשר לדעת אותה בצורה ישירה, שוב, על ידי אותה רמה אינטואיטיבית. לא מדובר בכושר השמור ליחידי סגולה, אלא ברגישות שאפשר לפתח, כמו שאפשר לפתח יכולת לאהוב או להעריך יופי (למרות שיש ודאי כאלה שמוכשרים בכך יותר).
אהבתיאהבתי