אולי כי כל מה שאנוכי, נוירוטי, או לא מאוזן בפעולתו של האדם הוא מכאני, כלומר מבוסס על דפוסים והרגלים. על זכרונות, על מה שנלמד בעבר.
אבל המציאות קורית עכשיו, ברגע הזה. וכדי להיענות לה בצורה נכונה אנו זקוקים לתפיסה ישירה.
אולי כשתופסים באופן ישיר את העצמי/ את העולם/ את אלוהים, אז עצם התפיסה הישירה הזו מהווה כעין עצירה של גלגלי ההרגל, ובכך היא מאפשרת לנו לראות ביתר-בהירות את האוטומט שמניע אותנו.
תפיסה ישירה, לא רק של אלוהים, אלא של כל אשר קיים, היא מעבר לדחף החייתי, ואפילו מעבר לשכל האנושי המבולבל והמוטה, ובכך היא מאפשרת לנו נקודת מבט שמכילה את שניהם ועושה סינטזה בין שניהם כידי ליצור אפשרות שלישית ויותר מושכלת או מעודנת.
אצל קרישנמורטי (שאני קוראת עכשיו) כתוב שכאשר אנו מנסים להשליט סדר בעולמנו (פנימי וחיצוני) בעזרת השכל, אנו יוצרים עוד אי-סדר.
זאת כי השכל הוא כלי שהפילוג הוא חלק ממנו, ולכן אם נגיב לעולם לפי השכל, תמיד נרגיש פילוג ושניות. "מה שיש עכשיו, ומה שצריך/אמור להיות".
בתפיסה ישירה אתה מתמזג עם העולם בשלמותו, ובאותו רגע אתה גם פועל באופן הנכון והשלם.
אולי…
איפה אלוהים נכנס לכל זה…? ובכן, מבחינתי הוא לא. לא במובן הרגיל של המילה.
אהבתיאהבתי